<h1>מנורת המאור פרק ה'</h1>
<h2>דף לא:</h2>
ואמ' ר' יצחק בר זעירי, ואמרי ליה ר' שמעון, מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שאדם [נוגע בו] דובב, אף תלמיד חכם, כיון שאומר [אדם] דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. דגרסי' במ' פסחים ירוש' מאי שפתותיו דובבות בקבר, כאלו טועם טעם קופייסון. פרש"י ז"ל שהוא יין מעורב בדבש, ומבושלין ביחד, ונותנין בו תבלין. וגרסי' במד' תנחומא כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם. פתח ר' תנחומא, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. בעשירי תורה מדבר. כיצד, אדם שלמד תורה הרבה, אין תלמידיו מניחין לו לישון, אלא יושבין ועוסקין בתורה ואומרין שמועות על שמו. וכן מרע"ה לימד תורה לישראל הרבה, וקבע להם פרשה שיהוא קורין בכל שבוע ובראשי חדשים ובמועדים, ואמ' לפני הב"ה, רבונו של עולם, משאני מת איני נזכר. אמר לו, חייך, כשם שאתה עומד עכשיו, כך תהיה [עומד] כשישראל קורין את התורה, הה"ד כי תשא את ראש בני ישראל.
